זמן פרידות



הרשתות החברתיות החלו לסמן לי בימים האחרונים שאנחנו שוב בתקופה הזאת של השנה, זמן של מעברים ושינויים. נדמה כי הקורונה עצרה את הכל, ובכל זאת בצד ההקלות במקומות שונים בעולם יש את האלה שמתכננים מעבר בינלאומי. כלל ברזל הוא שכדי להתחיל טוב התחלה חדשה צריך לסיים יפה את הפרק הקודם. בימים אלו לאור המגבלות, המשימה היא עוד יותר מורכבת ובכל זאת, כפסיכולוגית עם הרבה שנים של ניסיון עם מעברים שכאלה הפרידה היא חשובה גם אם היא וירטואלית או אחרת מאיך שדימיינתם. אז על מה כדאי לחשוב כשרוצים להיפרד טוב?



מודל שאני אוהבת במיוחד הוא מודל בניית הרפסודה מתוך הספר :

Third Culture Kids 3rd Edition: Growing up among worlds by Ruth Van Reken and David Pollock


Reconciliation

Affirmation

Farewells

Think destination

פיוס-Reconciliation

אחד הפיתויים הגדולים לנו ולילדינו לפני מעבר הוא היכלת לברוח ממתח וקושי, אחרי הכל עוד כמה שבועות לא נהיה כאן,אז למי איכפת?אז זהו,שבמקרים רבים אם אנחנו לא פותרים את הקושי אנחנו ניקח אותו איתנו כמשקולת.זה יכול להיות ריב עם ילד מהכיתה שיחרט כטראמטי כי הוא מעולם לא נסגר,אכזבה ממורה שלא העריך מספיק,אי הבנה עם קולגה ועוד.בפיוס הכוונה היא לאפשר לעצמינו לסלוח ולקבל סליחה.זה מאפשר לשים גבול לאירוע,לשמור אותו בפרופורציה.דווקא אנחנו,בתרבות שלנו מכירים בערך של סליחה,בכל שנה אנחנו מאפשרים לעצמינו לעבור את התהליך הזה ביום הכיפורים.זאת חכמה עתיקה ששווה ללמוד ממנה ולעשות את הסגירות כשאנחנו עוד במגע יום יומי עם אותם אנשים שאולי משאירים אותנו עם מעט אי שקט

אישור- Affirmation

יחסים נבנים ומתפתחים כתוצאה ממעשים שמאשרים את קיום הקשר וערכו.הדרך שלנו לסמן ולחגוג את הקשרים שיצרנו בתקופה בה חיינו בחו״ל יכולה להיות ייחודית לנו.הרעיון הוא לבטא,לסמן,לשתף.על ידי מתן תוקף למה שהיה,אנחנו מאפשרים לעצמינו לקחת את זה איתנו.כרטיסי פרידה,מכתבים,פשוט לקחת את הזמן לגשת למישהו להגיד תודה ולהיפרד,ממורים אהובים,חברים חשובים,קולגות כל אלה ממסגרים מחדש את החוויה ומאפשרים לנו לסמן לעצמינו את כל הטוב שנרצה לקחת איתנו.יש חשיבות בחזרתיות,בהיזכרות בדרך,בהתבוננות בגדילה וההתפתחות של כל בני הבית.זה הזמן לספר לעצמינו את סיפור הרילוקיישן עם פרספקטיבה,לאסוף את כל הטוב ולכתוב את הנרטיב בזיכרון המשפחתי כמו שתרצו לזכור את הפרק הזה

פרידות- Farewells

בפרידות הכוונה למסיבות פרידה,לילדים,למשפחה,לקולגות,לקבוצת הספורט,בתנועה....אבל לא רק,גם לקחת את הזמן להיפרד ממקומות שיש להם ערך מיוחד למשפחה,הפיצריה האהובה, גם אם זה בטייק אווי בגלל הקורונה, הפארק,חוף הים,הכלב של השכנים....ילדים במקרים רבים צריכים אותנו כמתווכחים להזכיר להם להיפרד,להבין שמשהו כבר לא יהיה נגיש יותר.הורים לעיתים מופתעים מהתגובה הרגשית של הילד כשהם רואים אתכם תורמים את האופניים שכבר קטנות,את השולחן הישן בסלון,את הנדנדה בחצר שבמילא אי אפשר לקחת....הרי אם הייתם נשארים כאן,הם אפילו לא היו שמים לב!כל אלו הן החלטות סבירות,אבל הן מסמלות סוף,הרבה מהילדים מעדיפים פשוט לדעת,להגיד ביי אחרון לפריט ואז לשחרר.ההעדרות של פריט שולי ככל שיהיה משאירה ריק. ההעדר הוא זה שמעורר את אי הנוחות ולעיתים חרדה

מחשבה על היעד-Think destination

מחשבה על היעד,זה יכול להיות ישראל או כל מקום אחר היא לרוב עיסוק של ההורים.שעות רבות ישקעו בתכנון החיים ביעד הבא,לרוב הילדים לא מצויים בפרטים של כל המבצע.זה הזמן להזכיר ששיתוף הילדים במידע רלוונטי ועל פי מידת העניין שלהם,יכול להועיל,מידע מפחית חרדה ותורם לבניית ציפיות מותאמות ויצירת התלהבות לקראת הדברים המרגשים שיחכו שם.בהקשר הזה נכון להזכיר לעצמינו שבמידה שמדובר בתהליך חזרה לארץ יהיה פער מאוד משמעותי בין ההכרות של ההורים את המקום,התרבות,הציפיות ושל הילדים.הם אמנם קרוב לוודאי ביקרו שם,בקשר עם בני משפחה וכו,אך הזהות שלהם לא זהה לזאת של ההורים.הילדים שגדלו בחו״ל זקוקים להכוונה גם בדברים שלנו המבוגרים שגדלנו שם,נראים מובנים מאליהם.ובהמשך לזה,ההורים שלרוב מרגישים שהם חוזרים הביתה,כדאי שיכינו את עצמם לאתגר פחות מדובר.החזרה לארץ המוצא היא לעיתים קשה הרבה יותר מהמעבר לחו״ל. הסיבה הבסיסית נעוצה בקיומן של ציפיות מאוד מגובשות.ועל זה במאמר נפרד.

  דרך צלחה לכל העוברים הקיץ ולכל הנשארים שיחסרו אתכם! אם יש לכם מחשבות,שאלות, אשמח לשמוע .